החלטה בתיק ס"ע 20616-10-11

1.         בפני בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור " על המשיב ו/או מי מטעמו ליצור כל קשר ו/או להיענות לקשר כזה או אחר לצרכי עבודה ו/או לצרכים אחרים עם מי מלקוחות המבקשת בהווה ו/או בעבר. כל זאת לצמיתות, או לחלופין לתקופה של 6 חודשים או לחלופי חלופין עד למתן פסק דין סופי...".

2.         להלן עובדות הרקע, כפי שעלו לכאורה מהבקשה ונספחיה:

א.        המבקשות הן חברות אחיות, בבעלותו ובניהולו של מר שלמה גלזר, העוסקות בייצור ושיווק של ראשי דיו ו"טונרים" למדפסות.

ב.         המשיב עבד במבקשות - כסוכן מכירות, איש רכש ולוגיסטיקה, מנהל בפועל ויד ימינו של מר גלזר - החל מיום 1.8.06 ולמשך כחמש שנים, אשר הסתיימו - כתוצאה מהתפטרותו - ביום 7.8.11 או בסמוך לכך.

ג.         בתלושי שכרו של המשיב, כולם או חלקם, נכלל רכיב שכונה "שווי אי תחרות". המבקשות טענו כי רכיב זה שולם במטרה " שהמשיב ישמור על אי תחרות מול המבקשות במשך לפחות חצי שנה". עם זאת, לא נטען כי נערך סיכום כלשהו בין הצדדים, בעל פה או בכתב,  במהלך תקופת העבודה או לפניה, במסגרתו הסכים המשיב לקחת על עצמו התחייבות כלשהי לאי תחרות בתמורה לרכיב זה.

ד.         במועד התפטרותו של המשיב התחייב הוא בעל פה, כך לפי הנטען, כלפי מר גלזר, שלא לפנות ללקוחות המבקשות וזאת ללא הגבלת זמן. עובדה זו לא נטענה באופן מפורש בבקשה ובתצהיר שנלווה אליה, אלא במהלך הדיון. המשיב אישר זאת, אך טען כי התחייבותו התייחסה רק ל"חלק" - לא מזוהה - של הלקוחות.

בנוסף, חתם המשיב במועד זה על מסמך המאשר כי קיבל את כל המגיע לו (נספח ב' לבקשה), במסגרתו התחייב לשמירת סודיות ביחס לכל "מידע" אשר הגיע לידיעתו תוך כדי עבודתו.

ה.        סמוך לאחר סיום עבודתו, וכבר במהלך חודש אוגוסט 2011, החל המשיב לעבוד בחברה המתחרה במבקשות - נסלס ייבוא ושיווק בע"מ - בתפקיד דומה.

ו.         בסמוך לאחר עזיבת המשיב הסתבר למבקשות - כך לטענתן - כי הוא מפר את התחייבותו שלא לפנות ללקוחותיהן. המבקשות טוענות כי גילו זאת לאחר " הפסקה מוחלטת, חדה ופתאומית בהזמנת מוצרים ושירותים מלקוחות נאמנים וותיקים", וכן משיחות טלפון שקיימו עם הלקוחות - במהלכן הסתבר כי המשיב פנה ללקוחות אלה, השמיץ בפניהם את המבקשות והציע להם הצעות מחיר נמוכות.

ז.         בשלב זה (במועד שאינו מצוין בבקשה) ניהל מר גלזר שיחה טלפונית עם המשיב, והתרה בו לחדול מהפרת התחייבותו. במהלך השיחה, שהוקלטה, נשאל המשיב האם " התחייבת שאתה חצי שנה לא נוגע בשום לקוח", והשיב בחיוב. עוד נשאל אם הוא מבין את הנזק, והשיב בחיוב. בנוסף נשאל אם " אתה מוכן לא להתקשר יותר ללקוחות", והשיב על כך - " אני מוכן, מקובל, סגור".

3.         ביום 11.10.11 הגישו המבקשות תביעה כנגד המשיב, בסך כולל של 250,000 ש"ח, בגין הוצאת דיבה, פיצוי בגין הפרת הסכם, גרימת נזק כספי ואובדן מוניטין. טרם הוגש כתב הגנה.

4.         ביום 21.11.11 הגישו המבקשות את הבקשה שבפני, למתן צו מניעה זמני. המבקשות טוענות בבקשה כי המשיב - בניגוד להתחייבויותיו - " עדיין פונה אל לקוחות המבקשות מדי יום ביומו מנסה "לגנוב" אותם מאת המבקשות ולרוב אכן מצליח... ובכך עדיין גורם למבקשות נזק גדול מספור שקיצו עדיין לא ידוע, הן תדמיתי בשמן ובמוניטין המפואר שבנו... והן נזק כלכלי המוביל את המבקשות למקומות קשים".

5.         המבקשות טענו בבקשה כי המשיב עשה שימוש בלתי הוגן ברשימת לקוחותיהן ובמספרי הטלפון שלהם, כמו גם " בידע הרב שלמד אצל המבקשות ובכוח הרב שצבר אצל המבקשות". המבקשות הוסיפו כי " המשיב הוא האדם היחידי שהיה איש הקשר והמשווק לכל לקוחות המבקשות, ואם רוב לקוחות המבקשות עזבו את המבקשות "במקרה" בדיוק כאשר המשיב עזב את המבקשות, בחודש אוגוסט 2011 - אזי יש לכך רק סיבה אחת והיא המשיב".

המבקשות תמכו טענה זו בדו"חות מכירות חודשיים של 12 מלקוחותיהן, אשר הופקו ביום 19.9.11 ומעידים לכאורה על אי ביצוע הזמנות בחודש אוגוסט 2011 (נספח ה' לבקשה). לגישתן, המשיב הפר התחייבות מפורשת שנטל על עצמו וזאת בחוסר תום לב ותוך ניצול הקשר האישי שנוצר בינו לבין הלקוחות במהלך עבודתו.

6.         ב"כ המבקשות התבקשה להסביר את השיהוי לכאורה שחל בהגשת הבקשה, והשיבה כי לקח זמן עד שהנזקים התבררו, ולאחר מכן ניסו הצדדים - בעצמם ובאמצעות מתווכים - להגיע להסכם פשרה. רק לאחר שניסיונות אלה כשלו, הוגשה הבקשה.

7.         המשיב לא הגיש תגובה כלשהי לבקשה, על אף שנדרש לכך. במהלך הדיון הודה כי פנה, במסגרת עבודתו בחברה המתחרה, לחלק מהלקוחות שהכיר במהלך עבודתו במבקשות. עם זאת ציין כי חלק מהלקוחות פנו אליו, וחלק אחר הכיר עוד ממקום העבודה בו עבד טרם עבודתו במבקשות. המשיב הכחיש כי השמיץ את המבקשות בפני הלקוחות.

במהלך הדיון בבקשה לא נשמעו חקירות אלא טיעונים בלבד. כן נעשה מאמץ להביא את הצדדים לכדי הסכמה אשר תייתר את הצורך במתן החלטה שיפוטית, אך ללא הצלחה.

הכרעה

8.         לאחר שקילת הבקשה והראיות לכאורה אשר הוצגו על ידי המבקשות בשלב זה, הגעתי למסקנה כי אין באפשרותי להיענות לבקשה למתן צו מניעה זמני.